ב"ש, תפ"ח
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
90319-08,1051-03
11/06/2008
|
בפני השופט:
1. ג'ורג' קרא אב"ד
2. שרה דותן
3. דר' בנימיני
|
| - נגד - |
התובע:
יוסף בן משה זוהר
|
הנתבע:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
(בקשה לפי סעיף 80(א)
לחוק העונשין, התשל"ז-1977).
כב' השופטת שרה דותן:
הרקע העובדתי:
בתאריך 15.11.07 זוכה המבקש מעבירה של רצח בכוונה תחילה, בה הואשם.
בכתב האישום נטען, כי המבקש רצח את אביו, משה זוהר (להלן: "
המנוח"), בשיתוף פעולה עם מטפלו של האב, ד"ר ולנטין טוקילה (להלן: "
טוקילה"), כשהוא מונע על ידי הרצון להחיש את זכייתו בירושת האב.
עובר למותו, סבל המנוח ממחלת ניוון שרירים סופנית, שבגינה נזקק לטיפול צמוד וחובר למכונת הנשמה.
הראיה העיקרית עליה סמכה התביעה את האישום היתה עדותו של טוקילה, אשר בשורה של אמירות קשר עצמו ואת המבקש למעשה.
עדות זו נתמכה, על פי הנטען, בראיות חיצוניות שעיקרן עוסקות במניע הכספי ובסכסוך הירושה בין המבקש לאשתו של המנוח.
בתאריך 02.03.03 נעצר המבקש, בעקבות החקירה שנפתחה נגדו. עם הגשת כתב האישום הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו עד תום ההליכים. לאחר שלושה חודשי מעצר, שוחרר למעצר בית, על פי החלטת כב' השופט א' מצא בבש"פ 4459/03.
בהכרעת הדין הדגישו כב' השופטים ג' קרא (אב"ד) וע' בנימיני את חוסר העקביות בהודעותיו של טוקילה ואת הרושם המתקבל מבחינת אמרותיו המרובות, כי מדובר באמרות שאינן ספונטניות כאשר הדברים החשובים באותן הודעות היו פרי השתלת גרסה שטוקילה אימץ מתוך רצון לרצות את חוקריו (עמ' 114 להכרעת הדין).
כב' השופט קרא סיכם סוגיה זו באומרו:
"התנהגות זו של החוקרים יחד עם אישיותו הבעייתית של טוקילה, שביקש לרצות את חוקריו, ולו במחיר של אמירת שקרים, לא מותירות מקום לקביעה כי אמרותיו של טוקילה יכולות לשמש בסיס להרשעתו של הנאשם".
כב' השופט בנימיני הצביע על חוסר ההגיון שבגרסאותיו המשתנות של טוקילה, אשר טען כי הוא והמבקש, החזיקו בראשו של המנוח ובזרועותיו, לאחר שניתק אותו ממכונת ההנשמה:
"מעל ומעבר לכל אלו ניתן לתמוה: מדוע נאלצו שני גברים, על-פי גירסת כתב האישום, להחזיק את ראשו של המנוח על-מנת שלא יזיזו מצד לצד, לאחוז בזרועותיו ולכרוך שמיכה סביב ראשו לשם חניקתו, כאשר מדובר באדם חסר ישע ומשותק לחלוטין, שאיננו מסוגל לנשום יותר מכמה דקות ללא מכונה. על-פי הראיות שהובאו, די היה בניתוק מכונת ההנשמה לצורך השגת מטרה נואלת זו של רצח המנוח... הגירסה של התביעה פשוט אינה 'נדבקת'. כפי שהעידו ד"ר באני וד"ר דרורי, לו היו מנתקים את מכונת ההנשמה וסותמים את הצינור, היה המנוח מת תוך כמה דקות, והמוות היה נראה טבעי (עמ' 141, 810-820). ד"ר דרורי הסבירה בעדותה כי מידת ההתנגדות שהמנוח יכול היה לגלות היתה מינימאלית: הוא לא יכול היה להזיז את ידו בחודש האחרון לחייו, גם בלא התנגדות (עמ' 802)".
(עמ' 146 להכרעת הדין).
בנוסף נקבע בפסק הדין כי לא הובאו ראיות שיש בהן כדי להוכיח שמותו של המנוח נגרם בעבירה, וכי ב"כ התביעה, בסיכומיה, לא התייצבה מאחורי אף אחת משלל גרסאותיו של טוקילה באשר לשיטת הרצח הנטען.
בעקבות הזיכוי, הוגשה הבקשה שבפנינו.
המסגרת הנורמטיבית:
סעיף 80(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, קובע לאמור: